בית הכנסת הישן

קהילה יהודית כבר הייתה קיימת בקובורג בימי הביניים. היא מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1301 שהוציא המלך אלברט הראשון מגרמניה. בתקופה זו, רוב היהודים ככל הנראה חיו באזור המכונה כיום יודנגאסה, כפי שנובע מההתייחסות ליודנטור (שער היהודים) משנת 1321. המונח יודנגאסה לא מופיע עד 1393. באותה תקופה לא היה גטו בקובורג.

הקהילה שגשגה בסביבות שנת 1400, ומנתה אז כשישים חברים. היה לה אז כבר בית כנסת, שהיה כנראה ממוקם ליד היודנטור, באתר של היום יודנגאסה 9, אך לא ניתן לקבוע את מיקומו המדויק. בבית התפילה היה ככל הנראה גם מקווה. בבית הכנסת עצמו שירת חזן שהוביל את התפילות. חומש קובורג הידוע נוצר בסביבתו הדתית של בית הכנסת בסביבות 1395. זהו כתב יד עברי מאויר להפליא המכיל את חמשת חומשי תורה.  הוא נשמר כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

לקהילה היה גם בית קברות משלה, שנזכר לראשונה בשנת 1413. הוא שכן ביודנוורשטאדט ליד נחל האנוס. במהלך עבודות בנייה לפני יותר מ-130 שנה, התגלתה שם מצבה יהודית משנת 1457. תאריך סגירת בית הקברות אינו ידוע, אך הקבורה האחרונה בו התקיימה בשנת 1466.

בשנת 1445, הורה הדוכס ויליאם השלישי מסקסוניה על גירוש היהודים מקובורג. כתוצאה מכך, בית הכנסת  ננטש. שנתיים לאחר מכן, ניסה האציל המקומי הנס אייבן להמיר את הבניין לכנסייה המוקדשת למריה הבתולה כדי להבטיח את ישועתו. הפרויקט נכשל בסופו של דבר מסיבות לא ידועות ובית הכנסת נותר על תילו עד שנהרס ,ככל הנראה בשנת 1565. במשך מאות שנים לאחר מכן, לא היה יישוב יהודי בקובורג.